עבירות מרמה והונאה

חוק העונשין בישראל מגדיר את עבירות המרמה וההונאה כעבירות פליליות חמורות, שכן הן פוגעות באופן ישיר באמון הציבור ובתקינות הכלכלה. העבירות מתאפיינות לא רק בהפסד כספי לקורבנות, אלא גם בהשלכות רוחב:  פגיעה בשוק החופשי, בערכים של שקיפות, ובתפקוד התקין של תאגידים וגופים פיננסיים.

הענישה הקבועה בחוק משתנה לפי סוג העבירה:

• מרמה בסיסית עשויה להביא לעד 3 שנות מאסר.
• קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עד 5 שנות מאסר.
• עבירות מעילה או זיוף מתוחכמות עשויות להביא גם ל־7 שנות מאסר.

במקרים חמורים במיוחד, כאשר מדובר בעבירות סדרתיות, שיטתיות או בהיקפים גדולים – הענישה עלולה להיות אף גבוהה יותר, במיוחד אם בית המשפט סבור שיש להדגיש את היבט ההרתעה.

בעת קביעת העונש, בתי המשפט לוקחים בחשבון מספר פרמטרים:

• מספר המעשים שבוצעו – האם מדובר באירוע חד־פעמי או שיטה מתמשכת.
• היקף הנזק – מהסכומים הכספיים שנגרמו ועד הפגיעה במערכות ציבוריות.
• עבר פלילי – של הנאשם, לרבות עבירות דומות בעבר.
• נסיבות אישיות – מצב בריאותי, תרומה לחברה, או נסיבות חיים מיוחדות.
• נסיבות מקלות – פעולה שנעשתה ללא כוונה פלילית מובהקת, טעות בשיקול דעת, או הבעת חרטה ושיתוף פעולה עם הרשויות.

בנוסף, ייתכנו גם השלכות עקיפות שאינן מופיעות בחוק העונשין עצמו: רישום פלילי שמגביל אפשרות תעסוקה בעתיד, פגיעה במוניטין אישי או מקצועי, הגבלות בניהול תאגידים ואף תביעות אזרחיות נלוות מצד הנפגעים.